שבועות 2022

שבועות בירושלים - מסוטלאץ' ועד רשתה קלסונס

מוזיאון מגדל דוד |31/05/2022|131
שיתוף פוסט

"בירושלים שבין החומות ובחצרות היהודים נפל דבר חדש: הופיע וזרח מזג אויר אביבי והוא משתולל ברוחות שרב, ביום, וטל וצינה בלילות וכך הוא הולך ומתייצב"

"...גם תפריט המאכלים, הכבדים והשמנים של החורף, מפנים מקומם למאכלי קיץ קלילים: בוריקאס, סלטים, קלאבאסיקאס ממולאות אורז ובצל מטוגן, סוטלאץ. והפירות! ביכורי אבטיחים, ענבים, משמשים, איסקידניה (שסק) וירקות: עגבניות "בלאדי" – חמצמצות, ומלפפונים משיבי נפש בריחם וטעמם, ומצננים-בקליפתם את מצחנו הלוהט מחום הקיץ ומשרב העונה... זמירים, דבורים וכל שאר קלי כנף מזמזמים לך את סימפוניית הקיץ, החום, היצירה, ואתה חש, כאילו זה עתה נולדת מחדש ומרגיש את קדחת הקיץ בדמך ... כמה טוב שיש לנו חגים הקשורים בשורשיהם עם עונות השנה. כל חג וטעמו שלו ונימוקיו עמו – מאז מעמד הר סיני! ..." (שאול אנג'ל מלאכי, במערכה כ"א (247) עמ' 10, 1981).

גבינות

ומה הטעם לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות? הטעמים לאכילת דברי חלב רבים וחלק מהם מוכרים לנו על דרך הפשט ואחרים מובאים על דרך הסוד והרמז.

אחת הסיבות שראו להסביר את המנהג הזה הוא פסוק משיר השירים (פרק ד' פסוק יא') "דבש וחלב תחת לשונך". טעם אחר הוא ברמיזות שבספר במדבר פרק כ"ח פסוקים כו-לא "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם ..." כאן מצאו את ראשי התיבות "מחלב". אחרים מספרים כי במעמד הר סיני נצטוו בני ישראל לראשונה לאכול בשר כשר אך לא היו להם כלים כשרים ולכן אכלו דברי חלב. יש המביאים עוד רעיון על דרך הסוד והוא כי "חלב" בגימטרייה שווה ארבעים ואלה הם ארבעים הימים שמשה היה על הר סיני.

כך או כך, אל ירושלים התקבצו למן המאה ה-19 קהילות יהודיות רבות מכל העולם, ואלה הביאו עימם את טעמם ומאכליהם.

שכונת עופר

הספרדים אכלו מיני מאפה (בורקאס) ממולאים בגבינה, יוגורט, אטריות עם גבינה והמנה האחרונה והאהובה: ה"סוטלאץ'". בספר "מאתיים סיפורי אוכל" מובא סיפור על הסוטלאץ' לשבועות: "לחג השבועות היו מכינים סופלאז' [סוטלאז'] – דייסה מתוקה מאורז. בבית טחנו אורז לבן וקישטו בקינמון. בין שתי אחיותי פרץ ריב, בגלל הקישוט. האחת הייתה נשואה לבחור מסלוניקי והשנייה לבחור מאיסטנבול. באיסטנבול היו מקשטים בצורת שתי וערב ובסלוניקי בצורת מגן דוד, ולכן התחילו צעקות: אתם באיסטנבול לא יודעים כלום! אצלכם בסלוניקי לא מבינים איך מקשטים! בסופו של דבר ביקשתי מהן לבשל עוד דייסה, כדי שכל אחת תוכל לקשט בנוסח שלה" (עצבה יהודה, מאתיים סיפורי אוכל, עמ' 92)

שבועות

האשכנזים נהגו לאכול את סעודת השחרית במאכלי חלב והיו נוהגים לטבול את הלחם בדבש בשל הפסוק משיר השירים "דבש וחלב תחת לשונך". "עוגת הר סיני" הייתה מפורסמת ביותר בקהילה ויש שנהגו להכינה בשבע קומות על שום שבעת השבועות בין פסח לשבועות. לעומתם הספרדים קראו לעוגה שהיו מכינים לכבוד חג השבועות "סייטה סיילס" כלומר "שבעה רקיעים" ועל הקומה האחרונה מכינים "סולם" – סמל לסולם שבו עלה משה להר סיני להביא את התורה.

גביניות

החלאבים מסוריה נוהגים מזה דורות לאכול "רשתה קלסונס" שהן בצקיות ממולאות בגבינה המוגשות יחד עם אטריות. על פי שמו של המאכל ועל פי טבעו נראה כי המאכל האהוב הובא לחלב עם יהודים שהיגרו אליה מאיטליה. יהודים איטלקים הגיעו אל העיר חלב במאות ה-18 וה-19 וביניהם המשפחות המפורסמות פיצ'וטו ולניאדו.

נע

הכורדים מכנים את חג השבועות זיארא ונוהגים לאכול 'קאדה', מאפה ממולא בגבינה, שאותו ניתן למצוא עד היום בחלק מהמאפיות של שוק מחנה יהודה. בבוקר החג נהגו להגיש לסועדים את הקאדה, ג'אג'יק - מעין יוגורט חמצמץ ו"דואי" - מעין חלב-חמאה.

"בקשר לכאדי, העוגות הנאכלות בחג השבועות, מספרים בעמיה את הסיפור הבא: חג השבועות של הנוצרים, הנקרא סולאכא, חל תמיד משלושה ימים ועד שבוע קודם חג השבועות היהודי. גם הנוצרים רגילים לאפות לחגם כאדי, מין לחמניות עשויות מקמח וחמאה.

פעם ראה כלבו של יהודי אחד, שכלבו של נוצרי מחזיק בפיו כאדא, עוגה כזו. רצה הכלב היהודי לאכול מן העוגה, ואמר לכלב הנוצרי: תן לי. הכלב הנוצרי ענה: לא. הכלב היהודי אמר: בעוד כמה ימים יהיה החג שלנו, ואם בעלי יתן לי כאדא, אתן לך גם אני. אמר הכלב הנוצרי: לא אתן לך. חשב הכלב היהודי: מה אעשה? שאל את הכלב הנוצרי: מה שם החג שלכם? אמר לו: סולאכא. וכשאמר סולאכא, נפל הכאדא מפיו. מיד חטף הכלב היהודי את כאדא ואכל אותה. אמר לו הכלב הנוצרי: חכה, עוד מעט יהיה החג שלכם!

בא חג השבועות, עשו היהודים כאדי, ובעלו של הכלב היהודי נתן לו כאדא אחת. ראה אותו הכלב הנוצרי ואמר לו: תן לי מעט מזה. אמר לו: אתה לא נתת משלך, גם אני לא אתן לך משלי. אמר לו הכלב הנוצרי: מה שם החג שלכם? אז תפס הכלב היהודי היטב בשיניו את הכאדא ואמר בין שיניו: זיארא. ואחר המשיך לאכול את הכאדא". (א. בראואר, יהודי כורדיסתאן – מחקר אתנולוגי, עמ' 246-247)

קאדה

מתכון לקאדה:

לבצק:

1 קילו קמח

2 כפות שמרים

1 כף סוכר

1 כף מלח

2-2.5 כוסות מים

למלית:

500 גרם גבינת חמד

200 גרם חמאה

הוראות הכנה:

לילה לפני:

1. בקערה קטנה מערבבים את השמרים והסוכר עם קצת מים פושרים ומניחים בצד כעשר דקות.

2. בקערה גדולה שמים קמח, מלח ואת תערובת השמרים. מוסיפים מים בהדרגה ולשים עד שמקבלים בצק אחיד.

3. משמנים קערה נקיה ושמים את הבצק המוכן בתוכו. מכסים את הבצק עם מגבת רטובה. נותנים לבצק לתפוח לילה שלם.

בבוקר:

1. מוציאים את האוויר מהבצק. מחלקים את הבצק לכדורים קטנים ומאפשרים תפיחה נוספת. חשוב לכסות את הכדורים במגבת רטובה.

2. מכינים את המלית: חותכים את הגבינה והחמאה לקוביות ומניחים בקערה. מערבבים עם מזלג ומועכים יחד את הגבינה והחמאה. אין צורך שיהיה מרקם אחיד, גושים זה טוב :)

3. מרדדים כדור בצק כדי שיהיה דק אבל ללא חורים. מניחים ככף מהתערובת של הגבינה והחמאה בחצי מהעיגול שנוצר, מקפלים ובעזרת האצבעות מהדקים את שני צידי הבצק. שימו לב שלא יישאר אוויר בתוך הכיס שנוצר.

4. את הקאדה אופים על סאג' מעל מדורה או על מחבת על אש בינונית, כ4 דקות מכל צד.

בתיאבון!

השארת תגובה

פוסטים נוספים שיעניינו אותך