מעיר קטנה ונידחת לטבור העולם

ירושלים מקודשת ליהדות לנצרות ולאסלאם – שלוש הדתות רואות בה מרכז רוחני ודתי. לאורך ההיסטוריה נוספו בעיר ציוני דרך שונים עליהם הוקמו כנסיות, מנזרים, מסגדים, בתי כנסת וקברים שמשמשים את המאמינים להוכחת הקשר שלהם אל ירושלים – כולם אומרים "זה שלי" וכך, ירושלים המקודשת לכולם, הפכה לאבן שואבת לעולי רגל.

מבין המקומות הקדושים הרבים בירושלים, מעניין במיוחד הר הזיתים. ההר הגבוה ממוקם ממזרח להר המוריה עליו נבנה הר הבית ובין שני ההרים מפריד המדרון הדרמטי של עמק יהושפט.

"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה. וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ"  (ספר זכריה י"ד פסוקים ד'-ה')

הפסוק התנ"כי מספר זכריה הוא מקור חשוב שהיווה בסיס לאמונה המשותפת לשלוש הדתות לפיה יום הדין ואחרית הימים יתרחשו בהר הזיתים.

במסורת היהודית כבר בימי הבית הראשון היה ההר מוקד דתי חשוב. לאחר חורבן הבית השני היהודים לא הורשו להימצא בתוך גבולות העיר (העתיקה) ומשום כך הר הזיתים קיבל מעמד מרכזי: ממנו צפו היהודים אל עבר העיר ומשם ראו את ההר שעליו עמד בעבר המקדש.

במסורת הנוצרית להר הזיתים יש חשיבות גדולה במיוחד: ישוע בילה את ימיו האחרונים בהר הזיתים. ערך בו מעשי ניסים, ניבא עליו את החורבן, נבגד על ידי תלמידו יהודה איש קריות, ולפי המסורת – מהר הזיתים הוא גם עלה השמיימה ובאותו מקום הוא יופיע בשנית באחרית הימים. בגלל האירועים המהותיים האלה, כבר במאות הראשונות לספירה היה ההר מוקד עלייה לרגל והוקמו בו כנסיות ומנזרים רבים וחשובים: כנסיית העלייה, גת שמנים ועוד.

גם במסורת המוסלמית יש להר הזיתים חשיבות גדולה. על פי האסלאם, באחרית הימים יעמדו מאזני הצדק שישקלו את המעשים הטובים והרעים של בני האדם ובין הר הזיתים להר המוריה ימתח גשר עליו יעברו המאמינים – הרשעים יפלו אל התהום והצדיקים יעברו את הגשר בשלום.

הר הזיתים. צילום: שרון גבאי

היצאנית מאנטיוכיה, חולדה הנביאה והמוסלמית שהתאהבה באל

לא רק מתחם ההר מקודש לשלוש הדתות, גם חלק מהאתרים עצמם חוזרים במסורות השונות כמקומות מקודשים – לכל דת מסיבה אחרת. בקרבת כנסיית העלייה התקדש קבר אחד במסורות של שלוש הדתות: קבר חולדה הנביאה עבור היהודים, קבר פלגיה עבור הנוצרים וקבר ראבעה אלעדויה עבור המוסלמים. כל דת רואה באותו קבר בדיוק – את מקום קבורתה של אישה אחרת.

פלגיה הייתה יצאנית יפה מאנטיוכיה שחייה חיי הוללות, זכתה לביקוש רב והייתה בעלת ממון. לפי המסורת הנוצרית לאחר ששמעה פלגיה על העונש הצפוי לחוטאים בעולם הבא, החליטה לחלק את כל רכושה לעניים על מנת לכפר על חטאיה ולאחר שחזרה בתשובה, עלתה לירושלים וחיה בה כנזירה.

המסורת המוסלמית מזכירה את המסורת הנוצרית. ראבעה אלעדויה מבצרה, בת המאה ה-8, הייתה בת למשפחה ענייה שעברה בחייה תלאות רבות עד שחזרה בתשובה. גם היא כמו פלגיה חיה חיי בדידות, ועל פי מסורת מוסלמית אחרת, גם היא יצאה לתרבות רעה לפני שחזרה בתשובה, התאהבה באל ודיברה על עבודת האל במונחים של אהבה רומנטית בשר ודם.

הקבר של חולדה הנביאה הוא מסורת מאוחרת יותר. חולדה הייתה נביאת זעם בתנ"ך. שמה מוזכר בתנ"ך פעמיים בלבד, אך מסורות חז"ל שונות הרחיבו את ההתייחסות אליה ולפי אחת המסורת חולדה הייתה צאצאית של יהושע בן-נון ורחב הזונה. למרות שרבים חולקים על המסורת הזו, מעניין לראות כיצד יוחס המקום גם לאישה יהודיה.