במשך שלוש שנים הגיעה אוריה עמיחי לחניון גבעתי, סמוך לשער יפו. בשטח החניון נערכה החפירה הגדולה ביותר בירושלים בשנים האחרונות.
בשטח החניון המהווה חלק מהאתר הארכיאולוגי של עיר-דוד, נמצאו במהלך שני העשורים האחרונים (החל משנת 2007) ממצאים מתקופות רבות מימי הבית הראשון, תקופת הברזל, ימי הבית השני, רומא וביזנטיון וכלה בתקופה הערבית הקדומה. מבין הממצאים הרבים והחשובים שנמצאו באתר נמצא גם שוק מהתקופה העבאסית, ובו מכלולים אורגניים חשובים השופכים אור על חיי היום יום והתזונה של תושבי ירושלים במאה ה-9.
נפגשנו עם אוריה עמיחי, ארכיאולוגית מטעם רשות העתיקות, שכתבה את עבודת התזה שלה למוסמך על "התזונה והמסחר בירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה על סמך ממצא בוטני משוק עבאסי בעיר דוד" (תשע"ד), וביקשנו ללמוד על החפירה ולמה פחי הזבל הם הממצא הכי חם בסביבה!
את חופרת בחניון גבעתי, הרבה עפר, איך מתחילים לחפש אחרי ממצא בוטני? ואיך הוא נראה?
בשטח שנחפר מהתקופה העבאסית נמצאו בורות. מכיוון שבאיזור זה לא נמצאו מבנים (ארכיטקטורה), ההנחה היא שמדובר במתחם ששימש כשוק שאינו בנוי-אבן אלא מעין 'בסטות', שלא שרד מהם דבר, מלבד כמה שרידי קירות דלים. אבל! אמנם לא מצאנו במתחם קירות מרשימים אבל מצאנו בורות. ובבורות התגלה שפע של ממצא אורגני - וזה מדהים כי באקלים של ירושלים אין ממצא אורגני! בכלל בארץ כמעט ואין חומר אורגני שהשתמר בצורה כזו, מלבד חומר אורגני שנשרף או שהוא יבש מלכתחילה (כמו גלעינים). אחת ההנחות היא שהצמחים עברו תהליך כימי ויצרו מעין "מאובן" או "גיור" מלשון גיר, מעין קומפוסט שלא התפרק. יש כל מיני השערות כיצד זה קרה אך לא ניתן להוכיח.
ומתי זיהיתם שמדובר בחומר אורגני?
הממצא בחפירה קופץ מיד לעיניים, היה ברור מהרגע הראשון שמצאנו משהו שלא רגילים לראות, ומשום כך קל היה לזהות. החומר האורגני היה מעורבב עם ממצא של שברי קרמיקה והרבה קליפות של ביצים שבורות ומעוכות והרבה עצמות. התיארוך של הממצאים הוא בין שנת 850 ל-1,000.
אז הבנתם שיש בו תגלית מרעישה! איך מתחילים לזהות ולנתח מה זה הממצא?
בארכיאולוגיה תמיד יש את המחשבה על המחקר העתידי – אילו טכנולוגיות חדשות יהיו ואפשר יהיה לנתח ולחפור אחרת ולכן צריך לדאוג כבר היום, למחר. ולכן חופרים בשכבות של 20 ס"מ, בין השאר גם כדי לדעת אם יש סוג שונה של שימור. פורסים את הבור לשכבות, ומעבר לזה, עושים דגימות ממרכז הבור ומהשוליים של הבור. אבל לא מצאו משהו משמעותי. אוספים את החומרים, ומאוד קשה למיין את כל החומר שנמצא. לקחנו שני ליטר מכל דגימה, ומיינו אותם במשך שנה. שוב, תהליך שלוקח הרבה זמן. עבודה קשה. מסננים את החומר בחמש נפות ולכל נפה יש גודל שונה, מדובר בהבדלים של מילימטרים. הסינון רטוב ובו אפשר לזהות את הזרעים שנראים כמו אבנים קטנות. לאחר שסיננו את הזרעים, התחלנו בתהליך מיון וזיהוי.
איך אפשר לזהות את הזרע??
העבודה במעבדה נעשתה באמצעות מיקרוסקופ, בזיהוי זרעים השוואתי. מדובר בעבודה סיזיפית. חומרי הגלם נראים אותו דבר עם הבדלים מעטים בלבד. זרעי התות אינם דומים לדגנים, ולא נראים כמו הסולניים, אבל אז צריך להשוות עם עוד שש מאות סוגי זרעים אחרים. מובן שבעבודה כזו נעזרים גם במומחים וקולגות אחרים, ובסוף גם לא מזהים הכל.
אנחנו במיזם 'אוכלים ירושלים' כתבנו על הממצא של זרעי החציל כיוון שחשבנו שיש כאן משהו חשוב בהבנת החקלאות וחומרי הגלם המשתנים בארץ, מה הם עוד גילתם?
גילוי החציל היה מאוד מגניב, משהו יחודי. מרבית הזרעים שהיו בממצא האורגני כבר היו מוכרים כבר מהתקופה המוסלמית הקדומה, אבל החציל היה חידוש של המחקר שלי. היה כיף לחשוף את הדבר החדש שהופך את המחקר ל'ג'וסי' [עסיסי], ובכלל היה מרתק למצוא צמחים שהם בשימוש שלנו עד היום, כמו קצח. מעבר לאוכל, בממצא האורגני מצאנו גם את גופנן המדבר, צמח שלא כל כך אוכלים אלא היה בשימוש לבניית קיני ציפורים ושופך אור על חיי היום יום שמעבר לאוכל. גם מצאנו את הצמח שמכינים ממנו סבון לכביסה.
ובעצם מדוע להתמקד באוכל במחקר ארכיאולוגי?
אלה הם חיי יום יום ואין דרך אחרת לדעת שבירושלים צדו ציפורים אלא בזכות הממצא הזה. זהו ידע שאין דרך אחרת להגיע אליו. היה גם מעניין לגלות שיש המשכיות של האוכל וחומרי הגלם, ולזהות את הדברים החדשים שהגיעו. כמות הגפן שנמצאה מאוד מעניינת. כיוון שמדובר בתקופה המוסלמית, צריך לשאול שאלות כמו :האם היה כבר איסור על יין , אולי מדובר היה בצימוקים או ענבים שלא דרכו אותם? או אם האיסור על שתיית יין נאכף אולי הענבים באים לשוק בצורה אחרת? החשיבה של בוטניקה ארכיאולוגית היא הארכיאולוג נכנס אליך הביתה ופותח את המזווה ורואה מי אתה, ומה אתה אוהב, מה אתה אוהב לאכול. ומה שהופך את זה לעוד יותר מעניין, שאחר כך נכנסים גם למזווה של השכנים ורואה מי אוכל ומה. וכך מתגלה תמונה רחבה יותר וגדולה יותר ומי הם האנשים שחיו אז. באמצעות בוטניקה ארכיאולוגית יוצרים תמונה של האדם שהלך לשוק, ומוצאים את מה שהוא קנה, מגלים את האישה שכיבסה, וילדים שרצו אחרי ציפורים וצדו אותם. העבודה היא איטית אך היא משלימה סיפור, כל זרע שנחשף במעבדה מוסיף עוד נדבך לתמונה.
השארת תגובה